רקע

שטר המטען הוא, בין היתר, ראיה לקיומו של חוזה בין שני צדדים; המוביל והמשגר. ככזה הוא אינו הסכם ההובלה עצמו אולם עיון בפסקי דין במשפט המקובל (וישראל בכלל זה) מראים שביהמ"ש מתייחסים אליו, מהבחינה הפרשנית, כחוזה לכל דבר ולכן, ככזה, הוא  כפוף, מחד, לדיני הפרשנות הכללים של כל חוזה הנוהגים במקום שבו הפרשנות עולה על הפרק ונדרשת בסיטואציה מסוימת שבה יש מחלוקת, או אי-וודאות, או צורך בהשלמת פרטים, או סתירה או אחר. דיני פרשנות אלו הם, מטבע הדברים, דינים לאומיים. מאידך, כפוף שטר המטען הן לדיני פרשנות בינ"ל נוהגים ומקובלים והן לדיני אמנות החלות עליו או המוחלות עליו, שמטרתם להבטיח אחידות פרשנית חובקת עולם.

מהאמור לעיל ניתן להסיק שיש מקרים שבהם ההכרעה המקדמית בסוגיה הקשורה בפרשנות של שטר מטען תהיה ההכרעה בדבר כלל הפרשנות הראוי שאותו יש להפעיל. לשם הכרעה מקדמית זו יש צורך לקבוע ולהסכים על מספר כללים בסיסיים, הקשורים במהות ובפונקציה של שטר המטען, שישמשו כמצפן פרשני אוניברסלי. מטרת המאמר היא לפרט כללים אלו שגובשו כמכלול  ע"י המשפטן ימי המלומד Tetley. המאמר השני בסדרה יוקדש לסוגיית הפרשנות של כללי האג.

לידיעת הכללים הללו יש נפקות מעשית לא רק בשלב הדיון המשפטי, לאחר מעשה, אלא, ואולי בעיקר, עוד בשלב המקדמי של הכנת שטר המטען.

דיון

שטר מטען, כמו כל הסכם או חוזה, עלול להיות נגוע בדו-משמעות כלשהי באחד מסעיפיו, או  לעניין הבנת אותו הסעיף, או לעניין הבנתו ביחס לסעיף אחר. דו- משמעות זו פירושה שלשון הכתוב מאפשרת יותר ממשמעות אחת סבירה שמתיישבת הן עם לשון הכתוב והן עם  הקשרו בשטר המטען ובנוהגי הסחר שאותם הוא משרת. דו-המשמעות, אגב, יכולה להיות מובנת בלשון, כלומר זו דו-משמעות שקיימת בניסוח סעיף זה או אחר בכל מקרה,  והיא יכולה להיות רק ביחס למקרה ספציפי, נשוא אותו שטר מטען.

בכל מקרה של דו-משמעות בסעיף בשטר המטען יחילו ביהמ"ש במשפט המקובל  והאזרחי כללי פרשנות שיש בהם הרבה מן המשותף ואף מהדומה ולא בכדי, שהרי הם יונקים ממקור משותף; למשל, כלל הפרשנות בדבר המובן המילולי הרגיל של המילים של הסעיף, בדבר אומד דעתם הסובייקטיבי ו/או האובייקטיבי של הצדדים, בדבר שלמות הקונטקסט ואח'.

הגם שלכללי הפרשנות הללו יש תחולה בינ"ל רחבה, בעיקר במדינות בעלות שיטות משפט המבוססות על המשפט המקובל, הרי שקיימות מדינות רבות בעלות שיטות משפט אחרות שבהם כללי פרשנות מסוג אחרים שאם נחיל אותם על פרשנות סעיף דו-משמעי בשטר מטען תתקבל תוצאה שונה מזו שתתקבל אם נחיל את כללי הפשרנות של המשפט מקובל. תוצאה שונה יכולה גם להתקבל בפרשנות סעיף דו-משמעי במדינות בעלות אותה שיטת משפט בסיסית וזאת בגלל פיתוח עצמאי של כללי הפשרנות בכל מדינה, למשל יש מדינות שאימצו את המבחן האובייקטיבי הסביר לבחינת אומד דעתם של הצדדים, יש מדינות שאימצו את המבחן הסובייקטיבי, קרי אומד דעתם בפועל של הצדדים ויש אף מדינות (ישראל) שבהם המבחן הוא משולב, דו-שלבי.

בנוסף יתכן ולשם פרשנות של סעיף בשטר המטען יהיה צורך להחיל עליו סעיף מכללי האג, שהם כשלעצמם כפופים לפרשנות שיכולה להיות בלתי אחידה.

על-מנת להתגבר על פערי הפרשנות הללו, שלהם יכולה להיות השפעה קריטית בעולם המעשה, למשל בעניין קביעת נטל האחריות ומידתו, מציע  המלומד Tetley   שבעה כללי פרשנות בסיסיים מצטברים שאם יוחלו בכל מקרה של פרשנות של סעיף בשטר המטען יביאו לאחידות פרשנית.

הכלל הראשון

ידוע אצלנו בשם "הכלל נגד המנסח", כלומר בכל מקרה של ספק במשמעות של סעיף בשטר המטען יש לתת לו את המשמעות שהיא לטובת הצד שלא ניסח את הסעיף, דהינו מבחינה מעשית כלל פרשני זה פועל, בדרך-כלל, לרעת המוביל. השימוש הנפוץ ביותר שנעשה בכלל הזה בפסיקה האנגלו/אמריקאית הוא בפרשנות של סעיפי הגבלת אחריות כספית בגין נזקי הובלה.

בעניין זה נציין שהפעלת הכלל הזה בצורה מכנית ואוטומטית עלול לגרום לבעיות מסוג אחר שעה שפרשנות נגד מוביל ימי שהתרשל בניסוח, למשל, יכולה שלא להעלות בקנה אחד עם הנוהג המסחרי הקיים או עם אומד דעתם של הצדדים, או עם הוראה כלשהי בכללי האג.

הכלל השני

פרשנות דווקנית ומצומצמת של סעיפי החרגה והסתייגות למיניהם, כך שינתן לסעיף כזה המובן הפשוט בהתאם לנושא שעליו הוא נסב, קרי לנסיבות, ושיתיישב עם שאר האמור בשטר המטען ועם מטרתו. השימוש הנפוץ ביותר שנעשה בכלל הזה בפסיקה האנגלו/אמריקאית הוא בפרשנות סעיפים המשחררים, מצמצמים או המגבילים את האחריות של המוביל הימי או שלוחיו בגין רשלנות ונזקים.

הכלל השלישי

עליונות הוראת טקסט הכתוב בכתב יד על זה המודפס. הרציונאל כאן הוא כפול: ראשית ההנחה היא, כפי שאכן קורה בד"כ, שהכתוב בכתב יד הוא מאוחר למודפס ולכן גובר עליו, ושנית, שכתב היד מבטא בצורה אמינה ומדויקת את רצון הכותב (או הצדדים), שבחר לשם-כך את מלותיו בקפידה, וזאת בניגוד לטקסט המודפס הנכפה עליו כחלק מהפורמט הסטנדרטי של שטר המטען.

בעניין זה נציין שיש לשים-לב לתחולתו של הכלל; הכלל חל רק במקרה של אי התאמה או סתירה בין האמור בכתב היד לבין האמור בטקסט המודפס ואינו חל במקרים אחרים.

הכלל הרביעי

זה הכלל בדבר מתן משקל ראוי  לנוהג ולשימוש הרגיל בעסקה המסחרית שאליה שטר המטען מתייחס. כלל זה בא לידי ביטוי  כשיש צורך בהשלמת החסר במקרה של שתיקת שטר המטען בנוגע לנושא מסוים. השימוש הנפוץ ביותר שנעשה בכלל הזה בפסיקה האנגלו/אמריקאית הוא בנוהג שקיים בנמלים לעניין טיפול במטען לפני טעינתו ולאחר פריקתו.

בעניין זה נציין שהגם שהכלל ישים במקרים של צורך בהשלמת החסר בסיטואציות האמורות הרי שתחולתו בהן מצומצמת למדי לאור השימוש בכללי האג הקובעים את משטר האחריות ההדדית.

מאידך נציין שניתן לעשות בכלל שימוש אפקטיבי בסיטואציה של סטייה מהנתיב ובדיקת סבירותה במובן הזה שמחילים, מכללא, בהוראות שטר המטען את הנוהג של סחר בינ"ל או ימי  מסוים, הרלוונטי לעניין. כמו-כן מצאנו שנעשה שימוש בכלל לשם קביעה של משמעות נמל היעד לצורך עמידה בתנאי של  "מסירה כהלכה" (proper delivery ). שימוש נוסף וחשוב שניתן לעשות בכלל הזה הוא בקביעת ברירת הדין והשיפוט שלהן יוכפף שטר המטען.

הכלל הזה קיים גם בדיני הפרשנות שלנו לשם השלמת חוזה ובהקשר זה אנו רשאים להסיק

שהנוהג והשימוש הרגיל בענף שאליו העסקה נשוא שטר המטען מתייחסת (הנוהג הכללי) כלול גם נוהג קודם בין הצדדים לשטר המטען, בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים (הנוהג הפרטי). נוהג זה בא כראיה להראות את מידת היות הצדדים שחקנים קבועים או מזדמנים בסחר הבינ"ל והוא משליך ישירות על מידת ההבנה שמייחסים להם את הוראות שטר המטען, הבנה שמצידה יש לה השלכה ישירה על טענות פרשניות, שלהן השלכה מעשית עצומה,  שצד לשטר המטען יוכל להעלות, למשל בעניין של הגבלת אחריות על אריזה או בעניין של הזדמנות נאותה להצהיר על שווי טובין גבוהה יותר (ומדובר במקרים שנדונו יותר מאחת בפסיקה האנגלו/אמריקאית).

הכלל החמישי

מכלול הנסיבות הסובבות את העסקה נשוא שטר המטען. ההנחה כאן היא ששטר המטען אינו מסמך ערטילאי אלא מסמך הקשור והמשקף ישירות את נסיבות היווצרותו ולכן פרשנותו צריכה להעלות בקנה אחד עם טיב העסקה, עם  מרכיביה, עם השוק והטובין הרלוונטיים, עם תפקידו באותה עסקה ועם מהמטרה שהוא אמור להשיג ולקדם.

בעניין זה נציין שהכלל, הנכון מבחינה עיונית, אינו בהכרח  תמיד מעשי למשל באותם מקרים בהם מכלול הנסיבות תומך בשתי פרשנויות אפשריות. לשם-כך החשיבות של היות כל שבעת הכללים מצטברים כך שהפרשנות הנכונה, בנסיבות נתונות, מחייבת הפעלת כולן, במידת האפשר.

הכלל השישי

משנה זהירות, עד-כדי חשדנות, נדרשת בפרשנות סעיפים בשטר המטען המופיעים באותיות זעירות בצדו האחורי.  במילים אחרות, הפרשנות של הללו תעשה בקפדנות יתרה תוך בחינת חוקיותם, מידת ההחרגה שבהם והסיבה שהם נכתבו כפי שנכתבו ובמקום שבו נכתבו ובעיקר האם תוכנם הוא כזה שהיה על מי שנהנה מהם להביאם לידיעת הצד השני בדרך אחרת.  למשל, ביהמ"ש העליון בארה"ב פסל סעיף כזה המשחרר את המוביל הימי מתורמה יחסית לאבריה כללית (general average ).  יתרה מכך, במקרה תקדימי באנגליה נקבע ע"י ביהמ"ש העליון לערעורים שהוראות הכתובות בדפוס מיניאטורי בחלקו האחורי של שטר המטען אינם מהוות חלק ממנו, אפילו אם הן הוראת מקובלות ורגילות.

בעניין זה נציין שהדרך להתגבר על מכשול האותיות הקטנות בגב שטר המטען, והקיימות בכל שטר מטען כמעט, היא ראשית לא לכלול בהן הוראות פטור על דרך ההתחמקות ושנית להפנות אליהן בחלק הקדמי של שטר המטען ובכיתוב רגיל.

הכלל השביעי

לימוד דבר מתוך דבר (נקרא בשיטתנו גם "הכלל מעין הפרט") בדרך של אנלוגיה מהפרט אל הכלל; כאשר מילה (או מילים) בעלי משמעות ברורה קודמת בסדר הופעתה בסעיף מסוים למונח כללי יש לפרש את המונח הכללי ביחס לאותה מילה שקדמה לו כך שתשמר התכלית של אותה המילה גם במונח הכללי. נסביר זאת בדוגמא קלאסית המופיעה בכל ספרי המשפט הימי והלקוחה מפס"ד של ביהמ"ש לערעורים האנגלי בעניין Stang Line: שם הייתה בשטר המטען הימי הוראה המתירה לאונייה לפקוד כל נמל לשם תדלוק ומסיבות אחרות ("other purposes”). האונייה נכנסה לנמל תוך כדי מסעה הימי בכדי להוריד שני טכנאים שהיו עליה. עלתה השאלה האם הכניסה הזו לנמל של האונייה באה בגדרו של הסעיף המתיר לה כניסה לנמל "מכל סיבה שהיא". נקבע שלא היות והפרשנות הנכונה של הביטוי "מכל סיבה שהיא", שהוא ביטוי כללי, צריכה להתייחס באופן תכליתי למילה "תדלוק" שלפניה כך שתישמר המשמעות הרעיונית מאחורי ההיתר לתדלק. משמעות זו היא שמותר לאונייה לסטות מנתיבה כל אימת שהדבר נחוץ בכדי לאפשר לה להמשיך במסעה בהצלחה ובביטחון. כל פרשנות אחרת תביא למצב בלתי נסבל, כלומר אם הפרשנות ל"מכל סיבה שהיא" היא שמותר לאונייה לסטות מנתיבה מכל סיבה , תהא אשר תהא, הסעיף מיותר. מאידך, פירוש המתיר לאונייה לסטות רק לשם מטרות אחרות הקשורות בתדלוק אינו משרת את תכליתו ומצמצם שלא כדין את המקרים בהם יותר לאונייה לסטות ממסעה. המילה "תדלוק" מגבילה לפיכך את מרחב הפרשנויות האפשריות של המונח "מכל סיבה שהיא" כך שהיא תכלול אך ורק את אותן הנסיבות שהן רלוונטיות למסע ונחוצות לקידומו.

בעניין זה נציין שהכלל ישים רק באותם המקרים בהם ניתן לחלץ מהמילה הקודמת למונח הכללי מערך של תכליות ברורות שאליו ניתן לשייך או לא פעולות או מעשים אחרים. בכל המקרים האחרים הפרשנות של המונח הכללי תינתן בהתאם לכלל פרשני אחר, למשל מובנו המילוי הפשוט והרגיל, או מובנו המקצועי.

המסקנה מהכלל הזה היא שלניסוח  של סעיף בשטר המטען, לסדר המילים בו ולמבנהו, יכולה להיות משמעות מהותית מרחיקת לכת על זכויותיו וחובותיו של המוביל, כך שניסוח שלא מודע לכלל הפרשני הזה יכול לגרום לתוצאה בלתי צפויה שלה, כמובן, השלכות כלכליות ופרקטיות.

מסקנות

שבעת כללי הפרשנות לעיל הם, ראשית, כלי עזר פרשני ישיר בידי מי שבבוא היום יצטרך בנסיבות קיימות לפרש סעיפים דו-משמעיים בשטר המטען. שנית, הם כלי עזר פרשני עקיף במובן זה שהם מאפשרים להתחקות אחר אומד דעתם האובייקטיבי של הצדדים לסחר הבינ"ל. שלישית,  השימוש האוניברסלי בהם יתרום לאחידות כללי הסחר הבינ"ל ולפתרון סכסוכים במסגרתו כך שהפרשנות המבוססת עליהם תביא, כפועל-יוצא, לאחידות בתוצאות, המשפטיות והמעשיות, הנובעות ממערכת עובדתית נתונה. ולאחרונה ובמישור אחר לגמרי, בשלב המקדמי של יצירת שטר המטען, או עריכתו, או הכנסת שינויים בו, נותנים הכללים הללו בידי יוצרו או עורכו של שטר המטען תובנות חשובות, בעלות השלכות כלכליות ומעשיות, כיצד לנהוג בכדי להשיג את המטרה המבוקשת ובדי לא להיות מופתע, בבוא היום, מפרשנות המסכלת את המטרה הזו, שאותה הוא ביקש להשיג.

____________________________________________________________________

    

*  המאמר נכתב ע"י עוה"ד שלמה ברג, איש ים לשעבר ופעיל בתחום הספנות כיום, משפטן
המתמחה בדיני הים, ספנות, משפט ימי, סחר לוגיסטיקה והובלה בינ"ל ובעל רשיון של
משלח בינ"ל.